<h1>תשובות בעלי התוספות סימן קכ"ג — תשובת מהר"ח או"ז</h1>
<h2>דף כא:</h2>
על הד' אנשים אפילו אם כדבריכם ששלוחיו אמרו לכם יתן ל' ליטרין, כיון שבשעה שחתמו והתירו לו לא כפלו תנאן ולא הקדימו הן למעשה והן קודם ללאו, כמו חליצה מוטעת שכשירה [יבמות ק"ו ע"א], ואין תנאי מועיל בה משום דאי איפשר לקיימו על ידי אחר. שהרי כאן אינו מכר, שלא מכרו לו גוף היישוב, כי הגוף אינו שלהם, שאפילו חצירו או ביתו אם אמר לו דירת ביתי אני מוכר לך, לא אמר כלום [ב"ב קמ"ז ע"ב], אם לא שאמר אני מוכר לך ביתי לדור בו. וכאן לא היו יכולין למכור אלא דירת היישוב, כי הגוף אינו שלהם. ואפילו הדירה אין שייך לומר בו מכירה, דמדינא יכול לדור שם בעל כרחם אי שייך לכרגא לפר"ת ולרש"י [ב"ב כ"א ע"ב], רק שהתירו לו חרם ר"ג שהחרים על כן, עבור ל' ליטרא שנדר ליתן להם. אם לא יתן אין ההיתר בטל בכך, כמו חליצה מוטעת, דאפילו אמר בפירוש אכוין להתיר על מנת שיתנו לי מאה זוז, משום דאין התנאי מבטלה, משום דאי איפשר לקיימה ע"י דבר אחר [כתובות ע"ד ע"א]. והיא גופה תמוה, למה לא נאמר בחליצה שלוחו כמותו כמו בגט, וכשתחלוץ רגל השליח הוי כאילו חלצה רגלו, וקריאה אפילו את"ל דלא שרינן בשליח לא מיעכבה [יבמות ק"ד ע"א]. ונראה הטעם משום דבעינן שיתכוין להתיר, וזה אי אפשר ע"י שליח. ולא דמי לגט שכתבו מוכיח, בחליצה נאמר נמי שכתבו מוכיח, ולמה לא. גם כאן אם אמר לשלוחו תתיר במקומי אי אפשר עד שיתיר בעצמו, הרי גם כאן אי אפשר לקיימו ע"י אחר, והתנאי בטל ומעשה קיים. ואפילו אם לא נאמר בע[י]נן תנאי כפול אפילו בממון, כן פסק המיימוני בהלכות זכייה פ"ג [ה"ח], וכן כתב אבא מרי בשם האלפסי, באם ולא בעל מנת. ואע"פ שרבי' שמואל [ב"ב קל"ז ע"ב] אמר דלא בע[י]נן כדכתב אבא מרי, וגם (לא) נאמר כפרשב"ם, כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא. כן אמר מהר"ם.
גם מפיס וחפיס יחזירו המשכונות כיון דמדינא אינו חייב להם. מנה אין כאן משכון אין כאן [קידושין ח' ע"ב]. אבל אם נדר לד' אנשים כדי שיפייסו אנשי היישוב להתיר, יתן להם לוי אף כי לא קביל קניין, כמו שכר שדכנים, שכתב רבי' שמשון שקנו שכרם בפעולתם, ואין צריך קניין. ואין שייך כאן אין לו אלא טורחו, כיון שאחר לא היה יכול לעשות זה זולתי הוא, לפי שדברי אחר לא היו נשמעים בדבר זה כדבריו. גם הה' ליטרין שהלוו לפלוני ופלוני נראה דאין חייב לפורעם, דיכול למימר מפייסנא הוינא להון שהיו מוחלין, והוו להו מבריח ארי [ב"ק נ"ח ע"א]. חיים בן ה"ר יצחק.
<h2>דף קלז:</h2>
על הד' אנשים אפילו אם כדבריכם ששלוחיו אמרו לכם יתן ל' ליטרין, כיון שבשעה שחתמו והתירו לו לא כפלו תנאן ולא הקדימו הן למעשה והן קודם ללאו, כמו חליצה מוטעת שכשירה [יבמות ק"ו ע"א], ואין תנאי מועיל בה משום דאי איפשר לקיימו על ידי אחר. שהרי כאן אינו מכר, שלא מכרו לו גוף היישוב, כי הגוף אינו שלהם, שאפילו חצירו או ביתו אם אמר לו דירת ביתי אני מוכר לך, לא אמר כלום [ב"ב קמ"ז ע"ב], אם לא שאמר אני מוכר לך ביתי לדור בו. וכאן לא היו יכולין למכור אלא דירת היישוב, כי הגוף אינו שלהם. ואפילו הדירה אין שייך לומר בו מכירה, דמדינא יכול לדור שם בעל כרחם אי שייך לכרגא לפר"ת ולרש"י [ב"ב כ"א ע"ב], רק שהתירו לו חרם ר"ג שהחרים על כן, עבור ל' ליטרא שנדר ליתן להם. אם לא יתן אין ההיתר בטל בכך, כמו חליצה מוטעת, דאפילו אמר בפירוש אכוין להתיר על מנת שיתנו לי מאה זוז, משום דאין התנאי מבטלה, משום דאי איפשר לקיימה ע"י דבר אחר [כתובות ע"ד ע"א]. והיא גופה תמוה, למה לא נאמר בחליצה שלוחו כמותו כמו בגט, וכשתחלוץ רגל השליח הוי כאילו חלצה רגלו, וקריאה אפילו את"ל דלא שרינן בשליח לא מיעכבה [יבמות ק"ד ע"א]. ונראה הטעם משום דבעינן שיתכוין להתיר, וזה אי אפשר ע"י שליח. ולא דמי לגט שכתבו מוכיח, בחליצה נאמר נמי שכתבו מוכיח, ולמה לא. גם כאן אם אמר לשלוחו תתיר במקומי אי אפשר עד שיתיר בעצמו, הרי גם כאן אי אפשר לקיימו ע"י אחר, והתנאי בטל ומעשה קיים. ואפילו אם לא נאמר בע[י]נן תנאי כפול אפילו בממון, כן פסק המיימוני בהלכות זכייה פ"ג [ה"ח], וכן כתב אבא מרי בשם האלפסי, באם ולא בעל מנת. ואע"פ שרבי' שמואל [ב"ב קל"ז ע"ב] אמר דלא בע[י]נן כדכתב אבא מרי, וגם (לא) נאמר כפרשב"ם, כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא. כן אמר מהר"ם.
גם מפיס וחפיס יחזירו המשכונות כיון דמדינא אינו חייב להם. מנה אין כאן משכון אין כאן [קידושין ח' ע"ב]. אבל אם נדר לד' אנשים כדי שיפייסו אנשי היישוב להתיר, יתן להם לוי אף כי לא קביל קניין, כמו שכר שדכנים, שכתב רבי' שמשון שקנו שכרם בפעולתם, ואין צריך קניין. ואין שייך כאן אין לו אלא טורחו, כיון שאחר לא היה יכול לעשות זה זולתי הוא, לפי שדברי אחר לא היו נשמעים בדבר זה כדבריו. גם הה' ליטרין שהלוו לפלוני ופלוני נראה דאין חייב לפורעם, דיכול למימר מפייסנא הוינא להון שהיו מוחלין, והוו להו מבריח ארי [ב"ק נ"ח ע"א]. חיים בן ה"ר יצחק.
<h2>דף קמז:</h2>
על הד' אנשים אפילו אם כדבריכם ששלוחיו אמרו לכם יתן ל' ליטרין, כיון שבשעה שחתמו והתירו לו לא כפלו תנאן ולא הקדימו הן למעשה והן קודם ללאו, כמו חליצה מוטעת שכשירה [יבמות ק"ו ע"א], ואין תנאי מועיל בה משום דאי איפשר לקיימו על ידי אחר. שהרי כאן אינו מכר, שלא מכרו לו גוף היישוב, כי הגוף אינו שלהם, שאפילו חצירו או ביתו אם אמר לו דירת ביתי אני מוכר לך, לא אמר כלום [ב"ב קמ"ז ע"ב], אם לא שאמר אני מוכר לך ביתי לדור בו. וכאן לא היו יכולין למכור אלא דירת היישוב, כי הגוף אינו שלהם. ואפילו הדירה אין שייך לומר בו מכירה, דמדינא יכול לדור שם בעל כרחם אי שייך לכרגא לפר"ת ולרש"י [ב"ב כ"א ע"ב], רק שהתירו לו חרם ר"ג שהחרים על כן, עבור ל' ליטרא שנדר ליתן להם. אם לא יתן אין ההיתר בטל בכך, כמו חליצה מוטעת, דאפילו אמר בפירוש אכוין להתיר על מנת שיתנו לי מאה זוז, משום דאין התנאי מבטלה, משום דאי איפשר לקיימה ע"י דבר אחר [כתובות ע"ד ע"א]. והיא גופה תמוה, למה לא נאמר בחליצה שלוחו כמותו כמו בגט, וכשתחלוץ רגל השליח הוי כאילו חלצה רגלו, וקריאה אפילו את"ל דלא שרינן בשליח לא מיעכבה [יבמות ק"ד ע"א]. ונראה הטעם משום דבעינן שיתכוין להתיר, וזה אי אפשר ע"י שליח. ולא דמי לגט שכתבו מוכיח, בחליצה נאמר נמי שכתבו מוכיח, ולמה לא. גם כאן אם אמר לשלוחו תתיר במקומי אי אפשר עד שיתיר בעצמו, הרי גם כאן אי אפשר לקיימו ע"י אחר, והתנאי בטל ומעשה קיים. ואפילו אם לא נאמר בע[י]נן תנאי כפול אפילו בממון, כן פסק המיימוני בהלכות זכייה פ"ג [ה"ח], וכן כתב אבא מרי בשם האלפסי, באם ולא בעל מנת. ואע"פ שרבי' שמואל [ב"ב קל"ז ע"ב] אמר דלא בע[י]נן כדכתב אבא מרי, וגם (לא) נאמר כפרשב"ם, כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא. כן אמר מהר"ם.
גם מפיס וחפיס יחזירו המשכונות כיון דמדינא אינו חייב להם. מנה אין כאן משכון אין כאן [קידושין ח' ע"ב]. אבל אם נדר לד' אנשים כדי שיפייסו אנשי היישוב להתיר, יתן להם לוי אף כי לא קביל קניין, כמו שכר שדכנים, שכתב רבי' שמשון שקנו שכרם בפעולתם, ואין צריך קניין. ואין שייך כאן אין לו אלא טורחו, כיון שאחר לא היה יכול לעשות זה זולתי הוא, לפי שדברי אחר לא היו נשמעים בדבר זה כדבריו. גם הה' ליטרין שהלוו לפלוני ופלוני נראה דאין חייב לפורעם, דיכול למימר מפייסנא הוינא להון שהיו מוחלין, והוו להו מבריח ארי [ב"ק נ"ח ע"א]. חיים בן ה"ר יצחק.
